"חייב האדם ליטול את האחריות לעצמו ולהשלים עם העובדה, כי רק בכוחות עצמו יוכל לתת משמעות לחייו." אריך פרום פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי־אמריקאי.
בתקופה האחרונה אני חושב הרבה על הנושא אחריות ואשמה – מה ואיך הן משפיעות ומעצבות את חיינו רק אם נשכיל לפעול מאחריות ולוותר על תחושת סיפוק של" אני צודק". במהלך השבוע יוצא לי לאמן ארגונים/מפעלים/מנהלים אשר פועלים מתחושות של שליטה, כוח, "אני צודק" , "אני צפיתי שזה יעשה" , "אני אמרתי", אני המומחה" ועוד כמובן שחוץ מלייצר לשניה וחצי תחושת סיפוק משארות את אותן המנהלים תקועים, מתוסכלים ומאוכזבים מעצמם ומאחרים.
אתן לכם 2 דוגמאות פשוטות – שמדברות על ההבדל בין אשמה ואחריות וכיצד הן משפיעות על חיינו ומונעות (עוצרות ברמת אמברקס מורם) מאיתנו להצליח ולפרוץ את תקרת הזכוכית.
נניח שפיטרו אדם מהעבודה. מה עושה אדם שפועל מאשמה? הוא יגיד שהבוס הוא טיפש, לא מהווה דוגמה אישית, או שסביבת העבודה אשמה והביאה אותו למצב הנוכחי.
אם אותו אדם יפול להרס עצמי – הוא יגלה שהוא כישלון גמור, שהוא אשם בכל, ועכשיו אף אחד לא צריך אותו, אף אחד לא ישכור אותו וכו'. ישב ולא יעשה כלום. במקרה הטוב, במאמץ רב יתחיל לחפש עבודה. במקרה הרע, הוא יעסוק בהתלהבות עצומה באשמה עצמית. וכתוצאה מכך, הוא יפול לדיכאון, ואז לא יהיה לו כוח ולא בריאות לחפש עבודה חדשה.
מה עושה אדם אחראי? הוא מקבל אחריות על כל מה שקורה לו ולא מאשים אף אחד. הוא אפילו לא מאשים את עצמו! במקום להרגיש אשמה והלקאה עצמית, הוא מגבש כוונה לעבודה חדשה כזו שמתאימה לו, לאור כל ניסיונו שהוא צבר בחיים, מציב מטרה, ועושה הכל כדי להשיג את המטרה.
אחריות , קודם כל, מניחה שאתה פשוט מסכים עם המצב. תרצה או לא, אתה מסכים ומקבל את זה.
אשמה מעידה על כך שאין הסכם. אשמה היא מחאה פסיבית, לחיות מתוך הימנעות, קורבנות. אשמה מתעסקת בעבר ולא בהווה, עוסקת בעיקר בפרשנות האירועים מתוך נקודת מבט האישית שלך. כאשר אנו לוקחים אחריות, אנו מקבלים, מקבלים את מה שקרה, ובאופן אקטיבי מתקנים את המצב בהווה. תחשבו על זה רגע…
כמה פעמים בחיים אתם שומעים בנאדם אומר לעצמו או בקול רם. "טוב, אני אשם", "אז אני אשם, מה אתה רוצה ממני?", "לוקח את האשמה על עצמי", "אתה אשם במצב הזה" וכו וכו…
בואו נקח דוגמה נוספת:
דמיינו לעצמכם שאתם הולכים ברחוב ודורכים על קליפת בננה ואז מתחלקים ונופלים. מה ייקרה ברגע זה למאשים? כולם דפוקים!! אני דפוק!! איך לא שמתי לב!! היום שלי על הפנים!! המנקים ברחוב אשמים, העירייה לא עושה מספיק עבור העיר וכו וכו… כעת דמיינו לעצמכם איך יגיב אדם שייקח אחריות? יפול.. יקלל קצת בדרך בכל זאת גם הוא אדם:). ינקה את עצמו, ישים את הקליפה בפח, יסתכל לעבר האופק ויגיד לעצמו מפה והילך היום שלי רק משתפר.
מנהלים יקרים שימו לב, שאתם מאשימים את המנהלים/העובדים שלכם בדבר מה כמו למשל שאין מספיק מכירות או שאינם עומדים ביעדים שלהם – תעשו קודם בדק בית אצלכם.
מרבית הפעמים שאנחנו מאשמים מישהו זה מכיוון שאנחנו רואים את עצמינו באחרים ואז מתקיימות 2 אופציות:
- לא סלחנו לעצמינו – "לא מאמין שעשיתי דבר כזה".
- כועסים על עצמינו – "איך היא לקחה לי את התפקיד."
המסר הוא:
אשמה היא לא אחריות, זו דרך להצדיק את עצמינו ולהישאר באיזור שאינו מקדם אותנו, תקועים בעבר ועם פרשוניות האישיות לגבי עצמינו ולגבי הסביבה שלנו. רוצים לעשות שינוי? פשוט תקחו אחריות ותתקדמו לעבר עתיד מצמיח.
"אדם המקשיב/מקבל מידע בדיאלוג מבין
מילים באותו אופן כפי שהן מועברות אליו על ידי יוזם השיח".
למעשה – המשמעויות נקבעות לפי מסנני החוויה והתפיסה של קולט המידע.
כאשר מידע מועבר מאדם אחד לאחר, הוא תמיד יהיה מעוות, וזוהי אקסיומה!
האדם מפענח את המסר שהתקבל, מפרש אותו לפי הבנתו ממש כמו פיענוח קוד. מכיוון שאנשים שונים זה מזה, המחשבה תשתנה באופן משמעותי. אם המנהל פשוט יביע את מחשבותיו לאנשי מקצוע, סביר להניח שהוא לא יובן במדויק. לכן, חשוב לבנות את תהליך ההבנה ואסביר למה אני מתכוון: בעת העברת מידע, המנהל יצטרך להתמודד עם שתי אתגרים: אנשי מקצוע מאבדים את המידע בתהליך ההעברה ועיוות המשמעות.
כדי למנוע אובדן מידע, על המנהל להשתמש בטכניקות שונות, כלומר:
- להגדיר בבירור את המטרה והתוצאה הסופית.
- להעביר מידע כתוב ומובנה.
- רצף הגיוני בהעברת מידע.
- לבחור מילים בקפידה, שישמרו על גובהה עיניים, שימוש בטרמינולוגיה ברורה. המטרה לא להרשים אלא להעביר סה"כ מידע.
- שימוש בדרכים שונות להצגת מידע (עובדות/ סיפורים/מטאפרות/ דוגמאות/גרפים).
המסר:
שאם אתם כמנהלים רוצים לדעת עם המסר באמת עבר והבינו אותכם – הן על ידי צד הקולט והן על ידי הצד המשדר. במקרה הראשון האדם הקולט חוזר על המשפט האחרון ומבצע בדיקה להבנה שלו מול האדם המשדר. במקרה השני האדם המשדר בעזרת שאלות מברר אם המסר עבר. למשל: "מה הבנת ממה שנאמר?"
תזכרו:
מה שאדם הכי רוצה מכם – סה"כ שתבינו אותו.
