השבוע מנהל מחלקה יצר דילמה בחדר האימון בארגון שבו אני מאמן:
"איך אוכל לוודא שהעובד הבין אותי?"
נתתי למנהל המחלקה תרגיל בנושא הקשבה.
שמתי לב שבמהלך התרגיל המנהל איבד את ההקשבה שלו כבר אחרי המשפט השלישי שלי.
במקום לעצור ולשאול שאלה, המשיך להנהן עם הראש כאילו הוא מבין אותי.
באמצע ההדגמה עצרתי ושאלתי אותו, נכון שאיבדת אותי עוד בהתחלה של הדוגמה?
אמר כן.
שאלתי, ממה חששת?
חששתי מזה שאולי אצא טיפש, איך יכול להיות שלא הקשבתי….
ואז אמרתי לו… שים לב מה קורה לעובד שלך.
העובד שלך מאבד את ההקשבה כאשר אתה מוריד לו משימה..
מהנהן עם הראש וכאשר אתה שואל אותו האם הבנת – ומיד שאלתי אותו מה הוא עונה לך?
חחחח… צחוק של מבוכה יצא לו ועונה לי שבצוות שלו תמיד אומרים לו "הבנתי" .. הולכים אחר כך עם המשימה כמה ימים לא מבינים איך לגשת אליה, מאחרים בסיום המשימה, יוצרים צווארי בקבוק.. וכול זה כי הם לא העזו לשאול שאלות נוספות..והוא במקביל מפרפר עושה עבודה של אנשים אחרים כדי לעמוד בזמנים.
ואז אמרתי לו, כאשר פעם הבא תוריד משימה לאיש הצוות שלך, תשאל אותו מה הוא הבין? וכיצד הוא עומד לפרק את המשימה לשלבים?
המסר: כאשר אתם לא אותנטים עם עצמכם, אל תחשבו אפילו לרגע אחד שלא רואים ומרגישים. אנשים אוהבים ונמשכים לאנשים כנים, אותנטים וקשובים לעצמם. למה? זה מאוד פשוט אנשים כאלה מייצרים סיפוק בחיים – מה שאומר שהם מתמלאים באנרגיה.. ואנרגיה… מי לא רוצה קצת אנרגיה מהאחר כדי להטען.
